ויקרא, פרק י״ג, פסוק כ״ו

כאשר הכהן בוחן את הנגע, עליו להקיף במבטו את כולו כאחת, וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וימצא כי אֵין בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן. דין זה תקף לכתם המקורי וגם לבהרת נוספת הנמשכת ממנו כחוט ברוחב שתי שערות. במקרה שהנגע שווה בגובהו לעור הרגיל ואינו שקוע בו, משמע וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר, מראהו נחשב עמום ולכן נאמר וְהִוא כֵהָה. עמימות זו עשויה להעיד על נגע מסוג "שאת" או ליצור אשליה אופטית של הגבהה, אך מאחר שחסר תנאי העומק, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים מחשש שהנגע יעמיק בהמשך.