ויקרא, פרק י״ג, פסוק כ״ה

הכהן בוחן נגע המופיע בַּמִּכְוָה, כלומר במקום כווייה שבו נוצר עור חלש לאחר שהמוגלה התרפאה, כדי לקבוע אם מדובר בהצטלקות טבעית או בקלקול פנימי. כאשר רָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת, הדבר מעיד על עיפוש בבשר שתחת העור, והוא הגורם היחיד לטומאה בכוויות. תנאי נוסף הוא וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר, מעין אשליה חזותית שבה הנגע הלבן נראה שקוע, אף שיש דעות כי הוא עשוי להיות שווה בגובהו לשאר העור. בהתקיים סימנים אלו בנגע שגודלו המינימלי הוא כפול, ברור כי צָרַעַת הִוא אשר פָּרָחָה מתוך הפצע, וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן בקובעו כי נֶגַע צָרַעַת הִוא. פגם פיזי עמוק זה משקף גם קלקול מוסרי של אדם בעל מחשבות עקומות ונסתרות שנועדו לרכילות ולמלשינות.