ויקרא, פרק י״ג, פסוק כ״ח

כאשר אדם נכווה, הכהן בוחן את הכתם בעור כדי להבחין בין טומאה פעילה ומתפשטת לבין תהליך החלמה טבעי. וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת, כלומר הכתם נשאר במקומו ולֹא פָשְׂתָה בָעוֹר, הדבר מהווה מדד עיקרי לטהרה. מצב זה מטהר גם כאשר וְהִוא כֵהָה וצבע הכתם דהה, אם כי יש הסבורים שקביעת הטהרה דורשת שגם צבעו לא ישתנה. האבחנה מתבצעת בשני שלבים, כאשר תחילה נקבעת עובדה רפואית כי הנפיחות אינה צרעת אלא שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא, כלומר תוצאה ישירה של הכוויה. לאחר מכן וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן בהכרעה הלכתית, כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא, שהיא רק צלקת או קרום דק הדומה לקליפת שום שנותרו מן הכוויה.