ויקרא, פרק י״ג, פסוק כ״ג

כאשר כתם מופיע על גבי פצע מוגלתי קודם, וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה, כלומר הנגע נותר קבוע בדיוק בשטחו המצומצם ולא נדד או התרחב אל עבר עור בריא, מתברר שאין זו מחלה פעילה. הכתם במקרה זה אינו אלא צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הִוא, שהיא צלקת או קרום יבש הנוצר כתוצאה מחום הדלקת ומעיד על תחילת איחוי העור והחלמתו. הקדמת סיבת הטהרה לפסק ההלכה בפסוק מלמדת שרק כאשר הכהן יודע בוודאות מוחלטת וללא כל ספק שמדובר בתגובה טבעית של הגוף, אז וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, והוא מכריז על האדם כטהור.