ויקרא, פרק י״ג, פסוק מ״ד

הלכות המצורע חלות על כולם, אך התורה פותחת במילים אִישׁ־צָרוּעַ כדי לפטור נשים מדיני קריעת הבגדים ופריעת השיער, במטרה לשמור על כבודן. בניגוד לשאר הטומאות, טומאת הצרעת אינה חלה מאליה אלא תלויה בהכרזתו המילולית של הכהן הקובע כי טָמֵא הוּא, מתוקף תפקידו להתבונן בנגע ולהתפלל על החולה. הכפילות טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן מורה על סמכותו המוחלטת של הכהן בקביעת הטומאה, וכן מלמדת שדיני ההרחקה חלים על כל סוגי המצורעים ולא רק על מי שבְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ. הופעת הנגע בראש מצביעה על קלון פומבי וחומרה יתרה, שכן היא מעידה על חטאים קשים לריפוי שמקורם בשכל ובמחשבה, כגון גאווה ומינות. בשל סכנת ההשפעה של אדם כזה על סביבתו, התורה דורשת להרחיקו לחלוטין מהחברה עד שיכיר בעוונו וישוב בתשובה.