דברים, פרק כ״ח, פסוק נ״ב

האויב יטיל מצור צבאי שיגרום למצוקה נפשית כבדה, וְהֵצַר לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ כך שהלחץ יורגש בכל עיר ובית, וכל תוכנית שתשער לעשות תסתיים בכישלון. המצור יימשך עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, בין אם על ידי הריסתן הפיזית במלחמה ובין אם מתוך כניעה לאויב בעקבות רעב וצמא. מטרת החורבן אינה רק כיבוש, אלא ניפוץ הביטחון המדומה בחומות אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, לאחר שהעם סמך על כוחו במקום לבטוח בה'. אף על פי שבעת ישיבתו בְּכׇל אַרְצֶךָ שכח העם שזוהי מתנת שמים, סיום הפסוק מזכיר כי הארץ היא אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ, עובדה הטומנת בחובה נחמה סמויה שהבטחת ה' לתת אותה לישראל היא נצחית.