דברים, פרק כ״ח, פסוק נ״ח

תכלית המצוות אינה מסתכמת בעשייה טכנית וחיצונית, אלא נועדה להביא את האדם לידי יראת שמים תמידית. לשם כך נדרש תחילה קיום מעשי, ולכן הכתוב מחייב תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת במטרה להגיע לְיִרְאָה, תוך שלילת קיום מצוות מכני הנובע מלחץ חברתי. גם בתקופות של גלות נדרש האדם לקיים את כׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שביכולתו ולכוון בליבו להשלים את השאר. ה' מתואר כאל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא המטיב עם מכבדיו אך מטיל מורא על המורדים בו. צירוף השמות יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בא להזכיר כי האל המנהיג ברחמים יפעיל את מידת הדין כלפי מי שינתק את הקשר הנפשי עמו.