דברים, פרק כ״ח, פסוק כ״א

תחת הברכה שליוותה את העם, יַדְבֵּק ה' בְּךָ אֶת הַדָּבֶר במגפה קשה ומהירה העוברת מאדם לאדם ואף נדבקת לבגדים. טומאת החטאים וייסורי המצפון של העם יעצימו את כוח ההרס של המחלה, אך עצם ההדבקה מותירה פתח לתקווה שנועד לעוררם לתשובה, שכן מכה שנדבקת ניתן עדיין לרפא ולהסיר בטרם תונחת מכה סופית. המציאות תהיה מחרידה כבעיר הנתונה במצור, כאשר ריבוי המתים יאלץ את הניצולים לצאת מחוץ לחומות לקבורה, ושם יפלו קורבן לחרב האויב. המגפה תימשך עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה, כך שהניצולים המעטים ייאלצו לעקור ולברוח מארץ ישראל אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. אף על פי כן, חסרונה של האות וי"ו במילה כַּלֹּתוֹ רומז לכך שהשכינה תלווה את ישראל בגלותם, ותבטיח כי לעולם לא יושמדו כליל מן העולם.