דברים, פרק כ״ח, פסוק ס״ד

העונש המרכזי בגלות הוא פיזור מוחלט של העם ברחבי העולם, כאשר וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים נועד למנוע מהגולים את הנחמה שבהתקבצות יחד ומהווה עונש על פירוד הלבבות. במציאות זו, הקללה וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים מתפרשת לרוב כשעבוד לאומות עובדות אלילים ולתשלום מסים לכומריהן, ולא כעבודה זרה מתוך בחירה. עם זאת, ייתכן שהדברים מכוונים למציאות של אנוסים, הנאלצים להפגין כלפי חוץ עבודת אלילים מתוך אימת מוות. התרבויות הזרות הללו, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, יהיו רחוקות לחלוטין ממסורת ישראל. מצב זה מעצים את כאב השעבוד, שכן הגולים נאלצים להיכנע לאמונות שהם יודעים בבירור כי אינן אלא עֵץ וָאָבֶן חסרי כל ממשות.