קרה לכם פעם שרציתם לבקש טובה ממישהו, אבל בדיוק באותו זמן עשיתם משהו שהוא ממש לא אוהב? זה בדיוק המצב של בני ישראל. הם רוצים להתקרב אל ה' ולבקש ממנו דברים, אבל ה' מסרב להקשיב להם. למה? כי באותו זמן ממש הם עסוקים בעבודה זרה.
הנביא אומר להם שכאשר הם מביאים וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם, כלומר מרימים ומביאים מתנות לאלילים, הם עושים מעשה חמור. חלק מהעבודה הזרה הזו נקראת בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ. זה היה מנהג רע מאוד שבו היו מעבירים ילדים באש לכבוד האלילים, מנהג שהפך אותם לטמאים ורחוקים מה'. בני ישראל המשיכו במעשים האלה עַד־הַיּוֹם, כלומר הם לא הפסיקו להתנהג כך.
בגלל המצב הזה, ה' פונה אליהם ושואל: וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם? כלומר, האם הגיוני שאחרי מעשים כל כך רעים אני אקבל את התפילה שלכם ואענה לכם כאשר תבקשו אותי? התשובה של ה' היא ברורה והחלטית. הוא נשבע ואומר חַי־אָנִי אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם. ה' מבטיח שהוא לא ייענה להם ולא יקבל את הבקשות שלהם, כי הם פשוט לא ראויים לכך כל עוד הם ממשיכים במעשים הרעים.