האם קרה לכם פעם דבר כל כך נפלא, שהרגשתם שאתם חייבים לרוץ ולספר עליו לכל מי שאתם מכירים? השירה המיוחדת הזו נאמרה בשמחה גדולה מול ארון הברית, כדי להודות לה' על נס עצום. באותה תקופה, הפלשתים לקחו את ארון הברית בשבי, אבל אז קרה פלא: הפסל של הפלשתים נפל ונשבר ממש מול הארון. הפלשתים הבינו מיד את הגדולה של ה', והחזירו את הארון בכבוד רב. לזכר הנס הזה, היו שרים את שירת ההודיה הזו בכל יום אחר הצהריים, עד ששלמה המלך הכניס את הארון לבית המקדש.
בשירה הזו אנחנו מקבלים תפקיד חשוב: בַּשְּׂרוּ, כלומר, עלינו לספר ולפרסם לכולם את החדשות הטובות על יְשׁוּעָתוֹ של ה', על כך שהוא מציל ועוזר לנו. אבל מתי צריך לעשות את זה? מִיּוֹם־אֶל־יוֹם, שזה אומר שחובה עלינו לספר על כך בכל יום מחדש! ולמה בעצם צריך לספר על כך בכל יום ולא מספיק רק פעם אחת? מפני שהעזרה של ה' היא לא משהו שקרה רק בעבר והסתיים. ה' שומר עלינו, מציל אותנו ונותן לנו חיים בכל רגע ורגע. לכן, בכל יום אנחנו יכולים לספר אחד לשני על הדברים הנפלאים שה' עשה למעננו אתמול, מתוך ידיעה שהטוב שלו פשוט לא נגמר לעולם.