האם קרה לכם פעם שהסכמתם לוותר על משהו, אבל אז ביקשו מכם עוד ועוד דברים, עד שהרגשתם שאתם חייבים להציב גבול ברור? זה בדיוק מה שעושה מלך אחאב בתשובה שלו למלך ארם. הוא מקבל החלטה חכמה ומחלק את התשובה שלו לשניים. כשהוא אומר כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, הוא בעצם מסכים לדרישה הראשונה של מלך ארם. הוא מוכן להיכנע לו באופן רשמי ולהסכים שכל הרכוש שלו נמצא תחת השלטון של ארם.
אבל מיד אחר כך הוא מוסיף וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת. כאן הוא מסרב בתוקף לדרישה השנייה והמוגזמת. אחאב מבהיר שהוא בשום אופן לא יסכים שאנשים זרים ייכנסו לתוך הבתים שלהם, יחטטו בהם וייקחו משם באמת את בני המשפחה ואת החפצים היקרים. הוא מבדיל בין כניעה של המדינה לבין פגיעה אמיתית באנשים וברכוש. בסוף מסופר שהשליחים לקחו את התשובה של אחאב וחזרו למלך ארם, וזה מה שמתואר במילים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר, כלומר, הם השיבו לו את התשובה של אחאב.