ירמיהו, פרק כ״ג, פסוק ל״ב

ה' מכריז על כוונתו להביא פורענות על אנשים המציגים חלומות דמיוניים כנבואת אמת, באומרו הִנְנִי עַל־נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר. נביאים אלו מתמידים לספר את חלומותיהם שוב ושוב, וַיְסַפְּרוּם, ובכך הם גורמים לעם לסטות מן הדרך, וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי. ההטעיה מתבצעת בְּשִׁקְרֵיהֶם המכוונים, וּבְפַחֲזוּתָם, מונח המבטא קלות דעת המפתה את הציבור, תמהון ובלבול, או פזיזות של נביאים המרמים את עצמם ומאמינים בטעות לתעתועי ליבם. ה' מבהיר כי מעולם לא נתן להם שליחות, וְאָנֹכִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים, ולכן אין בידם שום מופת אמיתי. מתוך כך מובעת תרעומת ופליאה על העם שממשיך להאמין בהם, למרות שברור לחלוטין כי וְהוֹעֵיל לֹא־יוֹעִילוּ לָעָם־הַזֶּה.