ירמיהו, פרק כ״ג, פסוק ל״ו

הנביא דורש מן העם וּמַשָּׂא ה' לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד, כלומר להפסיק להשתמש במונח זה לציון נבואה שנישאת על השפתיים או מהווה עומס כבד על הנביא, משום שהם משתמשים בו באופן ציני. במקום להתייחס לדבר ה' כראוי, הם מעוותים אותו, וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, בין אם על ידי הפיכת המושג לטורח המעיק על השומעים, בין אם באמצעות גנבת דברי נביאי האמת וסילופם המכוון כדי להטעות, ובין אם בהתייחסות אליהם כאל מליצה ושירה ריקה. בשל כך מזהיר הנביא כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ, כלומר עונש הפורענות יחול על אותו אדם שמסלף את הדברים ומתאים אותם לרצונותיו הפסולים. האזהרה נחתמת במילים ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ כדי להדגיש שאדון כל הכוחות יביא עליהם את העונש המובטח, והוא אלוהיהם של המאמינים בו באמת ולא של המזלזלים.