חשבתם פעם איפה המקום הכי מתאים לאדם מפורסם להיקבר כדי שתמיד יזכרו את המעשים הטובים שלו? הסיפור שלנו מביא אותנו לרגע הפרידה מיואב, שהיה שר הצבא. בניהו מקבל פקודה מהמלך לסיים את תפקידו ואת חייו של יואב. המילה וַיַּעַל מספרת לנו שבניהו עלה אל הר ציון, המקום שבו עמד אוהל ה', כי ההר היה ממוקם באזור גבוה.
התנ"ך ממשיך ומתאר את מה שקרה במילים וַיִּפְגַּע־בּוֹ וַיְמִתֵהוּ. מכיוון שבניהו היה כוהן ולכוהנים אסור להתקרב למתים, ההסבר הוא שבניהו המפקד לא עשה זאת בעצמו. הוא נתן את הפקודה לאנשיו, ובגלל שהוא היה האחראי, הכתוב מתאר זאת כאילו הוא פעל במו ידיו.
לאחר מכן יואב נקבר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר. למה דווקא שם? לא מדובר בשממה ריקה, אלא באזור פתוח שבו רעו העדרים שלו. מעבר לכך, מסתתר כאן סוד מקסים על האופי של יואב: הבית שלו היה פתוח לכולם, ממש כמו שהמדבר פתוח לכל אדם. יואב היה אדם נדיב מאוד שהקים במקום הזה אכסניה, מקום אירוח מיוחד, כדי לתת אוכל ומנוחה לעניים ולעוברי אורח. הוא נקבר דווקא שם כדי שכל האנשים הרבים שנהנו מהכנסת האורחים שלו, יעברו ליד קברו, יזכרו את טוב ליבו ויתפללו עליו.