תארו לעצמכם מישהו שכל כך בטוח שהוא עומד לנצח בתחרות, שהוא בכלל לא טורח להתאמץ. זה בדיוק מה שקרה לבן הדד מלך ארם. כשהוא שומע שאחאב מלך ישראל מסרב להיכנע לו, הוא מגיב בזלזול ובביטחון מוגזם. באותו זמן, המלך והחברים שלו ישבו בַּסֻּכּוֹת. אלו לא סוכות של חג, אלא מבנים מיוחדים שהוקמו במחנה הצבאי מחוץ לעיר כדי להגן עליהם מהשמש החמה.
בן הדד שתה יין שגרם לו להרגיש גיבור וחזק כמו אריה. הוא היה כל כך בטוח שהצבא הענק שלו יכבוש את העיר בקלות, שהוא אפילו לא קם כדי לצאת למלחמה בעצמו. במקום זה, הוא נתן למשרתים שלו פקודה קצרה: שִֽׂימוּ. הכוונה שלו הייתה שהם יקיפו את העיר ויכינו את כל הכלים כדי לפרוץ פנימה. המשרתים מיד צייתו לפקודה, וַיָּשִׂ֖ימוּ עַל־הָעִֽיר, כלומר הם באמת התחילו להקיף את העיר ולסגור עליה כדי לתקוף אותה.