ירמיהו, פרק נ״א, פסוק ל״ד

כנסת ישראל זועקת כגוף אחד על החורבן והסבל שהמיט עליה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, באסון שפגע בכל פרט ופרט באומה. התיאור נפתח בשבירה וחרדה עמוקה כאשר האויב אֲכָלַנִי וכן הֲמָמַנִי, וממשיך בשלילת כל הרכוש עד שהעם נותר חסר כל, לאחר שהִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק. באכזריות, מלך בבל מיהר לבלוע את האומה בשלמותה, בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין כנחש גדול הבולע את טרפו ללא לעיסה, עת מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי ולקח את כל עושרה ותפנוקיה של הארץ אל בטנו ובתי גנזיו. רצף פעולות זה משקף את שלבי החורבן ההיסטוריים, ומסתיים בגירוש המוחלט לגלות עליו נאמר הֱדִיחָנִי; כשם ששוטפים כלי עד שלא נותר בו לכלוך, כך גורש העם ולא נותר בארצו דבר.