הנוכרים ובני הברית השוכנים בבבל מבינים כי גורלה נחרץ ואין דרך להצילה. הם מצהירים כי רִפִּאנוּ אֶת־בָּבֶל, כלומר ניסו להעניק לה רפואה וסיוע, אך מכתה אנושה וְלֹא נִרְפָּתָה. מתוך ייאוש הם קוראים עִזְבּוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ, כדי שלא ידבק בהם חוליה וייפגעו ממפלתה. סיבת הבריחה היא שמִשְׁפָּטָהּ, עונשה של העיר, כה גדול עד שנָגַע אֶל־הַשָּׁמַיִם וְנִשָּׂא עַד־שְׁחָקִים, תיאור הממחיש כי גזר הדין נחתם עליה באופן מוחלט, הן מצד המערכת הטבעית והן מצד השגחתו הישירה של ה'.
ירמיהו, פרק נ״א, פסוק ט׳
רִפִּ֤אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי־נָגַ֤ע אֶל־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד־שְׁחָקִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.