כוחו הצבאי של האויב עתיד להישבר לרסיסים, החל מהבהמות ועד למרכבות הלחימה. הפועל וְנִפַּצְתִּי מוטעם בהברתו האחרונה (מלרע), צורה דקדוקית המורה על זמן עתיד. מאחר שנבואה זו נאמרה סביב תקופת עלייתו של נבוכדנצר למלוכה – ייתכן שלפניה וייתכן שאחריה – משמעות הפעולה יכולה להתפרש הן כאירוע עתידי והן כתיאור של דבר שכבר התרחש [רד"ק].
ההכרעה האלוהית מפרטת את אמצעי הלחימה שיושמדו ואת הנוהגים בהם: המונח רֶכֶב מכוון למרכבה עצמה המיועדת לנשיאת אנשים, ואילו וְרֹכְבוֹ הוא האדם היושב בתוכה [מצודת דוד].