אימפריה אדירה המשמשת ככלי שרת להענשת עמים מתוארת מבעד לדימוי של כלי משתה יוקרתי, אשר תוכנו זורע חורבן ובלבול.
הנביא מדמה את בבל, תחת שלטונו של נבוכדנאצר, לכּוֹס־זָהָב. הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת דימוי הזהב. גישה אחת רואה בזהב ביטוי לעוצמתה של בבל, שכן מדובר במתכת חזקה [מלבי"ם], או ביטוי להיותה אימפריה גדולה ויוקרתית [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים מסבירים כי הזהב אינו מתייחס בהכרח לכוס עצמה, אלא ליין שבתוכה, שהוא צלול, נקי וזך כזהב [רד"ק, מצודת דוד ומצודת ציון]. הרד"ק מוסיף רובד רעיוני ומבאר כי היין זך ונקי משום שהוא מייצג את פעולתו של ה', שמעשיו תמימים וטהורים.
היותה של בבל בְּיַד־ה' מדגישה כי היא אינה פועלת מכוח עצמה, אלא משמשת כשליחתו וכשבט אפו של ה' כדי להחריב ולהעניש את אומות העולם [רד"ק, מלבי"ם]. הכוס אותה היא אוחזת מלאה ב"יין חימה" [רש"י] או ביין תרעלה [ביאור שטיינזלץ], והיא מְשַׁכֶּרֶת כָּל־הָאָרֶץ.
לאחר שמִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם, התוצאה ההרסנית באה לידי ביטוי בכך שהם יִתְהֹלְלוּ. הפרשנים מסכימים כי מילה זו מבטאת מצב של שכרות המוביל לשטות, בלבול ושיגעון. מתוך אובדן החושים והדעת שאחז בעמים ששתו מכוס התרעלה הבבלית, הם הפכו לסכלים והוללים, וכתוצאה מכך איבדו לחלוטין את יכולתם להילחם ולהגן על עצמם [מצודת דוד].