מפלתה של האימפריה הבבלית שזורה בהתרסקות אלוהיה, שכן תבוסת הממלכה מהווה גם את תבוסתו הרוחנית של הפסל שעליו בטחו. וּפָקַדְתִּי מבטא את הבאת הפורענות והעונש על בֵּל, שהוא שמו של האליל המרכזי בְּבָבֶל [מצודת ציון, רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי האויבים שיכבשו את העיר ישברו את פסל האליל ויבזזו את הזהב שעליו [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
באשר לביטוי וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו, קיימות מספר גישות לגבי מהו אותו דבר שנבלע. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדימוי לעושר הרב, למתנות ולמנחות שאספו עובדי האליל מן העמים. הוצאת הרכוש תוכיח כי לאליל אין כל כוח ממשי. מנגד, יש המפרשים זאת על בני האדם, דהיינו כל יושבי הארץ שהושפלו ונכבשו תחת שלטון בבל [רש"י]. גישה מדרשית ייחודית מתארת אירוע מוחשי, לפיו הבבלים הניחו בתוך פי הפסל כלי קודש מבית המקדש, או את ציץ הכהן הגדול, שחקוק עליו שם ה', וכך הפסל היה מדבר. דניאל בא והוציא את השם הקדוש מפיו של הפסל, ובעקבות זאת הצלם נפל ונשבר [חומת אנך].
וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם, הפועל יִנְהֲרוּ מבטא התאספות, משיכה וריצה מהירה אל עבר חפץ מסוים, בדומה למימי נהרות הזורמים בשטף אל הים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. בעבר נהגו עמי האזור לחלוק כבוד לשלטון הבבלי ולהיכנע לו באמצעות הבאת מנחות לאלוהיו, אך כעת, משיבינו כי אין בו ממש, תפסק הנהירה אליו [מצודת דוד, שטיינזלץ, אברבנאל].
לבסוף, גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה. המילה גם באה להדגיש שאפילו החומה, שהייתה ידועה כגבוהה, רחבה ומבוססת בחוזק רב, לא תעמוד בפני הפורענות ולא תספק מחסה לעיר [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. בעוד שיש המסבירים כי החומה תופל על ידי האויבים שיחריבו אותה [רד"ק], יש הסבורים כי היא תקרוס ותיפול לארץ מעצמה מכוח גזרת ה' [אברבנאל].