נפילתה של האימפריה הבבלית מלווה בזעזוע עמוק, כאשר מתברר כי הגזירה האלוהית על חורבנה המוחלט יוצאת אל הפועל. ההכרה כי תוכניתו של ה' מתממשת מעוררת אימה משתקת בקרב הבבלים ומביאה לקריסת כוחם הצבאי.
הביטוי וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל מתאר רעידה ופחד עמוק. רוב הפרשנים מסבירים כי המילה וַתָּחֹל מבטאת חלחלה ורעדה, ויש המדייקים כי מדובר ברעדה ופחד האוחזים את האדם בדומה לכאביה של אישה יולדת [רד"ק, אברבנאל]. החרדה העצומה נופלת על הארץ כאשר רואים כי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת ה', כלומר, תוכניתו של ה' עמדה והתקיימה במלואה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בעקבות התממשות הגזירה הוכו גיבורי בבל מיד ה', איבדו את אומץ ליבם, נמנעו מיציאה לקרב גלוי והסתגרו בחולשה במבצריהם, מה שאפשר לאויב לזרוע הרס ללא מפריע [מלבי"ם, אברבנאל].
הפרשנים עומדים על חוסר ההתאמה הדקדוקי בפסוק, שבו הפועל קָמָה מופיע בלשון יחיד, ואילו המילה מַחְשְׁבוֹת מופיעה בלשון רבים. גישה אחת מסבירה כי שימוש זה בא ללמד שכל מחשבה ומחשבה שה' תכנן נגד בבל תקום ותתקיים בפני עצמה [רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת מציעה קריאה שונה של הפסוק, ולפיה הפועל בלשון יחיד אינו מתייחס למחשבות ה' אלא לארץ. לפי פירוש זה, הארץ רעדה משום שהיא כולה קמה להתאחד ולהילחם בבבל. ואף על פי שהיה חשש שלא יוכלו לנצח אימפריה כה חזקה, הפסוק מבהיר כי הדבר קרה משום שאלו הן מחשבות ה' שמטרתן להפוך את בבל לְשַׁמָּה, כלומר לשממה מוחלטת וריקה מאדם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].