מפלתה של האימפריה הבבלית מתרחשת במהירות מפתיעה ומעוררת תגובות של אבל בקרב העמים הנסמכים עליה, לצד קריאה לעגנית לנסות ולהציל את מה שכבר אבד.
הנפילה מתוארת במילים פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר. הקריסה מתרחשת במהירות רבה, ואף ללא מלחמה גלויה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה רעיונית, הנפילה והשבירה מתרחשות משום שה' הניח את הכוס מידו [מלבי"ם]. בעקבות הקריסה מגיעה הקריאה הֵילִילוּ עָלֶיהָ, כלומר השמיעו קול יללה ובכי [מצודת ציון]. בכי זה מיועד לכל העמים והאנשים שהיו קשורים למעצמה הבבלית וחסו בצלה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המשך הפסוק, קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ אוּלַי תֵּרָפֵא, מתייחס לניסיון הריפוי. המילה צֳרִי מתארת שרף של אילן המיוחד לסגולות רפואיות [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאמירה זו נאמרת בדרך של לעג כלפי בבל [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הקריאה לקחת תרופה נועדה להמחיש את חוסר התוחלת שבניסיון לרפא אותה, בין אם מדובר בתרופה ממשית ובין אם בניסיון להישען על עצות של מומחים פוליטיים [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי הקריאה לקחת צרי משקפת את רצונם האמיתי של העמים, אשר מבקשים לבוא לעזרתה של בבל בשעת משברה [מלבי"ם].