גאוותה של אימפריה וניסיונותיה להבטיח את הישרדותה אינם יכולים לעמוד בפני גזירת ה'. ביטחון הנשען על עוצמה והתבצרות הוא אשליית שווא כאשר הוא מנוגד לרצון האל.
המילים כִּי־תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם והביטוי וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ נאמרים בלשון של גוזמה ומליצה [מצודת דוד]. הפועל תְבַצֵּר נגזר מהמילה מבצר ומשמעותו חיזוק בניינים וחומות, המילה מְרוֹם מכוונת לשמים הרמים והמילה עֻזָּהּ מתארת את כוחה וחוזקה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאפילו אם בבל תצליח לבנות חומות, ביצורים ובנייני ענק המגיעים עד לשמים כדי להישגב ולהתגונן מפני אויביה, הדבר לא יועיל לה כלל ושום תחבולה צבאית לא תושיע אותה. לעומת הפירוש הפיזי, גישה ייחודית מפרשת את העלייה לשמים במונחים של מערכת הכוכבים והמזלות, ולפיה גם אם המזל של בבל יראה על הצלחה מוחלטת, ה' יתערב, ישדד את המערכות ויבטל את השפעתן [מלבי"ם].
הסיבה לכישלון המוחלט של בבל טמונה בהצהרה מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ. שום מבצר אינו יכול לעמוד בפני ה' [מצודת דוד]. יש המבארים זאת באופן מרחבי: מכיוון שבבל ניסתה להגביה את עצמה, השודדים יבואו אליה מאת ה', כלומר מן השמים הגבוהים עוד יותר ממנה [רש"י]. מבחינה היסטורית ומעשית, הפעולה האלוהית באה לידי ביטוי בכך שה' הוא זה שעורר באופן פעיל את רוחם של המלכים דריוש וכורש לבוא, לשדוד ולכבוש את בבל [רד"ק].