קריאה דחופה מופנית אל גולי ישראל הנמצאים בבבל, המזרזת אותם לברוח מן האימפריה העומדת בפני חורבן. רגע השבירה של בבל אינו מוצג רק כאסון למעצמה, אלא כהזדמנות היסטורית עבור עם ישראל להינצל ולשוב למולדתו.
הקריאה צְאוּ מִתּוֹכָהּ מכוונת אל היהודים לעזוב את בבל הנכבשת [ביאור שטיינזלץ]. בעוד שיש מי שרואה בציווי זה הוראה פשוטה וברורה מאליה [רד"ק], יש המצביעים על כך שקריאה זו מופיעה שלוש פעמים בנבואות ירמיהו, כנגד שלוש פעמים שבהן נחרבה בבל בשלבים שונים [מלבי"ם].
מטרת הבריחה היא וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת־נַפְשׁוֹ מֵחֲרוֹן אַף־ה'. על הגולים להתרחק פיזית מזעמו של ה' שעתיד לחול על בבל, כדי שלא ילקו וייענשו יחד עם תושביה המקומיים [מצודת דוד]. מעבר להצלת החיים גרידא, ההימלטות מזעם ה' והיציאה מבבל טומנות בחובן טובה גדולה לעם, שכן מטרתן הסופית היא שיבת הגולים להתגורר מחדש בארץ יהודה [אברבנאל].