מפלתה המוחלטת של אימפריה בלתי מנוצחת מתבטאת בקריסת מערכות ההגנה הפיזיות שלה ובחוסר התוחלת של המאמץ האנושי. גזרת ה' חורצת את גורלם של המבנים האדירים ביותר, והופכת עמל רב לאפר.
למרות שחומות בבל הרחבה היו למעשה מערכת של חומות, פנימיות וחיצוניות, שכל אחת מהן הייתה רחבה וחזקה במיוחד, עוצמתן לא תועיל להן [רד"ק, מצודת דוד]. החומות ערער תתערער, כלומר תישברנה ותיהרסנה כליל. רוב הפרשנים מסבירים כי מילה זו נגזרת מלשון חפירה ועקירה, ומבטאת הריסה מוחלטת עד כדי חשיפת יסודות המבנה, בדומה לביטוי "ערו ערו עד היסוד בה" [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. במקביל, שעריה הגבוהים של העיר יצתו, כלומר יודלקו ויבערו באש [רד"ק, מצודת ציון].
חורבן העיר מוביל לייאוש עמוק בקרב העמים הרבים הקשורים בה. מודגש כי הם ייגעו בדי־ריק ויסיימו בדי־אש. המילה "בדי" מורה על כמות גדולה, התמדה ועוצמה של ריקנות ואש שיבואו עליהם [רד"ק, מצודת ציון].
באשר למהות אותה יגיעה חסרת תוחלת של העמים, עולה מתוך המקורות תמונה רב־שכבתית. גישה אחת מפרשת זאת במבט לאחור: העמים יכירו לפתע כי כל עמלם ההיסטורי בפיתוחה ובבניינה של בבל היה לריק, שכן סופו של כל המאמץ הזה לכלות באש [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת על זמן החורבן עצמו, כאשר העמים הנמצאים בבבל יילחמו באויב במאמץ רב אך ללא כל הצלחה [מצודת דוד]. גישה נוספת מחברת בין תיאור קריסת החומות והאש לבין מאמצי ההצלה באותה שעה: עמים אחדים יתאמצו נואשות לתמוך בחומות הקורסות ולהעמידן, בעוד לאומים אחרים ינסו לכבות את הלהבות. אולם, המאמץ האדיר מול האש שתאכל הכל עד אבדון יוביל לכך שוְיָעֵפוּ, הם יתעייפו לחלוטין ולא יוכלו להושיע את העיר [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].