חורבנה המוחלט של האימפריה הבבלית יהפוך אותה לאתר ארכיאולוגי נטוש ותו לא [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הכתוב מדגיש את עוצמת החורבן והריקנות באמצעות סדרת ביטויים. הערים תהיינה לשמה, כלומר לשממה. המקום יהפוך לארץ ציה, שהיא ארץ חרבה, וכן לערבה, מונח המתאר אזור שומם הדומה למדבר [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד].
השממה שתשרור תהיה כה מקיפה, עד שלא ישב בהן כל איש, וכך הערים יוותרו ללא כל תושב קבוע [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, הכתוב מוסיף ולא יעבור בהן בן אדם, כדי ללמד שאפילו עוברי אורח לא יחצו את האזור, והמקום יהיה מנותק מכל נוכחות אנושית, אפילו הזמנית והארעית ביותר [מצודת דוד].