החורבן הנגזר על בבל מתואר כמהלך צבאי מקיף וטוטאלי, שבו אויבים מכל עבר משמידים את העיר, מרוקנים את אוצרותיה וחוסמים כל דרך מילוט.
בביאור המילים זָרִים וְזֵרוּהָ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בחיילות של נוכרים אשר יפזרו וינפצו את תושבי בבל. [רד"ק] מציין כי יש בפסוק שימוש במליצה של לשון נופל על הלשון, שכן למרות הדמיון בצליל, המילה "זרים" נגזרת משורש אחד והמילה "וזרוה" משורש אחר. עם זאת, הוא מביא גישה חלופית ולפיה שתי המילים נובעות מאותו שורש ומשמעותן זהה: בוזזים אשר יבואו לשדוד את הארץ. מנגד, [מלבי"ם] מציע פירוש ייחודי ולפיו המילה וְזֵרוּהָ אינה מלשון פיזור, אלא מלשון "זר" (כתר או מסגרת עגולה), כלומר האויבים הזרים יקיפו ויסובבו את בבל מכל עבריה.
פעולת האויבים ממשיכה במילים וִיבֹקְקוּ אֶת־אַרְצָהּ. הפרשנים מסכימים כי משמעות הפעולה היא ריקון הארץ, כאשר האויבים ירוקנו את בבל מכל נכסיה וייקחו עמם את הכל.
הפסוק נחתם בתיאור אופי המצור: כִּי־הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב. ביום הפורענות, האויבים יבואו ויקיפו את בבל מכל כיוון. [מלבי"ם] מחדד נקודה זו ומסביר את חומרת המצב: על פי כללי המלחמה, צבא המטיל מצור על עיר מקיף אותה רק משלושה כיוונים, על מנת להשאיר לתושבים פתח מילוט לאחת הרוחות. אולם במקרה של בבל, האויבים חנו עליה "מסביב" באופן מוחלט, מכל ארבע רוחותיה, מה שמעיד על כוונתם שלא להשאיר ממנה כל שארית ופליט.