ה' פונה אל האימפריה הבבלית, מכריז עליה מלחמה וגוזר את דינה לחורבן מוחלט. המעצמה שהמיטה הרס על העולם כולו עתידה לאבד את כל עוצמתה, ליפול ממעמדה הרם ולהפוך לעיי חורבות שרופים.
הפרשנים מסכימים כי הכינוי הַר הַמַּשְׁחִית מכוון כלפי בבל. עם זאת, מתעוררת שאלה גיאוגרפית, שכן בבל שוכנת באזור בקעה ולא באזור הררי. רוב הפרשנים מסבירים כי השימוש במילה "הר" הוא מטאפורי ומבטא את עוצמתה האדירה של בבל ואת היותה עיר מבוצרת וחזקה במיוחד [רד"ק, מצודת דוד]. גישה נוספת מציעה חלוקה בין העולמות: הכינוי הַר הַמַּשְׁחִית מכוון כלפי השר הרוחני העליון של בבל בשמיים, ואילו ההמשך הַמַּשְׁחִ֖ית אֶת־כׇּל־הָאָ֑רֶץ מתייחס לאימפריה הפיזית השוכנת בארץ [חומת אנך].
ההכרזה וְנָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ משמעותה נכונותו של ה' להכות בבבל ולהילחם בה [מצודת דוד]. פעולת ההכאה מתוארת במילים וְגִלְגַּלְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַסְּלָעִ֔ים. הפועל וְגִלְגַּלְתִּ֙יךָ֙ מתאר הפלה והורדה ממקום מרומם וגבוה אל מקום נמוך [רד"ק, מצודת ציון]. בדומה לדימוי ההר, גם הַסְּלָעִ֔ים אינם מתארים מציאות טבעית בבבל, אלא משמשים משל למגדלים הגבוהים, למקומות החזקים ולביצורים האדירים של העיר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ה' יפיל את בבל ממרומי ביצוריה, והיא לא תשכון שם עוד [מלבי"ם].
לבסוף, הפסוק חותם בעונשה הסופי של בבל: וּנְתַתִּ֖יךָ לְהַ֥ר שְׂרֵפָֽה. העיר החזקה תעלה באש ותהפוך לשממה, בדומה למהפכת סדום שהומטרו עליה אש וגופרית [מצודת דוד].