הכרזה אלוהית מוחלטת חורצת את גורלה של בבל להרס, תוך שימוש בדימויים של המוני אדם והשמדה.
כאשר הנביא אומר נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ, הכוונה היא שה' נשבע בעצמו. הביטוי מנוסח כך משום שהתורה מדברת בלשון בני אדם, שכן אצל ה' אין הפרדה בין מהותו לבין נפשו כפי שקיים אצל אדם [רד"ק]. המילים כִּי אִם משמשות כאן כלשון של שבועה [רד"ק, מלבי"ם], או במשמעות של הבטחה אמיתית וּודאית [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
ההבטחה האלוהית היא מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק. אף שהפועל כתוב בלשון עבר, משמעותו היא לעתיד [רד"ק]. היֶּלֶק הוא מין של חגב או ארבה [מצודת ציון], וככל הנראה מדובר בשלב התפתחותי של החגב בטרם הצמיח כנפיים, שלב שבו הוא מופיע בלהקות של מיליוני פרטים [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים נחלקו בזהותם של אותם המוני אדם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' יביא על בבל מחנות אויב עצומים ומלומדי מלחמה, שיכסו את הארץ וישחיתו אותה כארבה. לעומת זאת, יש המפרשים כי הכוונה היא לאוכלוסיית בבל עצמה, כלומר גם אם בבל תהיה מלאה באנשים משלה כארבה, לא יהיה לה כל סיכוי להינצל [ביאור שטיינזלץ].
בסופו של דבר, האויבים ירימו את קולם וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד. המילה וְעָנ֥וּ מבטאת הרמת קול וזעקה [מצודת ציון, רד"ק], ואילו ההֵידָֽד הוא קול השמחה והניצחון של השודדים והבוזזים [מצודת דוד]. זעקת שלל זו מושווית לקולם של דורכי הענבים בגת ששרים וצועקים הידד תוך כדי עבודתם, רמז לכך שהאויבים ימחצו את בבל לחלוטין בדיוק כפי שדורכים ענבים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].