ירמיהו, פרק נ״א, פסוק י״ד

ה' חורץ את גורלה של בבל להרס ומבטיח זאת בוודאות מוחלטת, כאשר הוא נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ, כלומר נשבע בעצמו. בלשון שבועה הוא מצהיר כִּי אִם מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק, כלומר בעתיד יבואו על בבל מחנות אויב עצומים שיכסו וישחיתו אותה כמו להקות חגבים, ויש המפרשים שגם אם בבל תהיה מלאה באנשים משלה כארבה, היא לא תינצל. לבסוף, האויבים ירימו קול וְעָנּוּ עָלַיִךְ הֵידָד. זעקת ניצחון ושמחה זו של הבוזזים מדומה לשירתם של פועלים הדורכים ענבים בגת, ומרמזת שהאויבים ימחצו את בבל לחלוטין.