עונשה הקרב של האימפריה הבבלית מוצג דרך עולם המושגים החקלאי של דישה וקציר, הממחיש את המעבר המהיר משיא השגשוג לכיליון. השימוש בתואר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מדגיש כי הפורענות שתבוא על בבל היא למעשה פעולת נקמה של ה' למען עם ישראל [רד"ק, אברבנאל].
הביטוי בַּת בָּבֶל מכוון לאוכלוסיית בבל או למלכות הכשדים כולה [שטיינזלץ, אברבנאל]. הנביא מדמה אותה לצירוף כְּגֹרֶן, המכוון למקום שבו מרכזים את עומרי התבואה לשם דישה, כאשר המילה הִדְרִיכָהּ מתארת את פעולת הרמיסה והדישה של התבואה [מצודת ציון].
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות להבנת הדימוי של בבל לגורן. הגישה הראשונה מתמקדת במעבר משפע לריקנות. כעת בבל מלאה בטובה ובעושר, בדומה לגורן המלאה בחיטים בעת הדישה, אך עוֹד מְעַט היא תתרוקן מכל נכסיה ותהיה ריקה לחלוטין, כמו גורן בתחילת תקופת עֵת הַקָּצִיר בטרם נאספה אליה התבואה החדשה [רש"י, מצודת דוד]. הגישה השנייה מתמקדת בגלגל שמתהפך ובפעולת הרמיסה. בבל נמשלת לגורן משום שעד כה היא זו שדרסה ורמסה עמים רבים תחת רגליה, אך כעת הגיע הזמן שבו היא עצמה תירמס ותיכבש על ידי אויביה [רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ, אברבנאל].
ביחס לביטוי וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ, חלק מהפרשנים מתייחסים לקושי הכרונולוגי, שכן במציאות החקלאית עונת הקציר קודמת לזמן הדישה בגורן, ואילו בפסוק הסדר הפוך. כדי ליישב זאת, יש המפרשים כי הקציר משמש משל לביזה וללכידת הערים. כלומר, תחילה האויבים יקצרו ויכבשו את כל ערי השדה שסביב בבל, מה שיוביל לאיסוף כל הכוחות והעושר אל תוך עיר הבירה בבל כפי שאוספים תבואה לגורן, ולבסוף יתפסו את העיר עצמה וירמסו אותה עד כליון [רד"ק, אברבנאל]. הסבר נוסף מציע כי הפסוק מתאר את בבל כגורן הנדרכת, מצב המתרחש זמן קצר לאחר שכבר באה עת הקציר שלה [אברבנאל].