מפלתה של האימפריה הבבלית תביא עמה שמחה כה גדולה, עד שהיא מתוארת באופן פיוטי כהקלה אוניברסלית של הבריאה כולה. וְרִנְּנוּ עַל בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם, ביטוי זה הוא מליצה שנועדה להמחיש את השמחה העצומה שתקיף את העולם כולו בעת אובדנה של בבל, משום שהבבלים הרעו והציקו לכל העמים [מצודת דוד, רד"ק].
השמחה הגדולה תתרחש כאשר מִצָּפוֹן יָבוֹא לָהּ הַשּׁוֹדְדִים. השודדים שיחריבו את בבל הם צבאות פרס ומדי השוכנים מצפון-מזרח לה [מצודת דוד], ובראשם דריוש מלך פרס וחילו [רד"ק].
מבחינה לשונית, הפועל יָבוֹא נכתב בלשון יחיד, אף על פי שהוא מתייחס למילה "שודדים" שהיא ברבים. תופעה זו היא חלק ממסורת הקריאה והכתיב במקרא, שבה נשמרת צורת היחיד בפסוק על אף שהמשמעות והתרגומים הקדומים מתייחסים אליה בלשון רבים [מנחת שי].