תיאור חורבנה של בבל מוצג באמצעות דימוי פיוטי של נחשול ענק השוטף ומטביע את הארץ תחתיו. הפרשנים מסכימים כי המילים עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם נאמרו בדרך משל, כאשר "הים" אינו גוף מים ממשי, אלא תיאור של חיל צבא עצום ורב של אויבים השוטף את הממלכה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. צבא זה מונהג על ידי מלך ומחנהו, והוא כה גדול עד כי הוא מכסה את הארץ כולה [רד"ק]. שטף האויבים נועד להטביע את בבל כליל, ואף ללא צורך במלחמה של ממש [ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת רואה בתיאור זה ציון של שלב שלישי ומאוחר בחורבנה של בבל, שבו עריה הופכות לשממה וחומותיה נופלות [מלבי"ם].
המילה בַּהֲמוֹן מתפרשת מלשון ריבוי עצום, ומרמזת לכך שבבל אבדה בשל כמות אדירה של גיבורים ואנשי צבא [מצודת דוד, מצודת ציון]. המילה נִכְסָתָה משמעה כיסוי, והיא משלימה את תמונת החורבן: בבל מתכסה לחלוטין ונעלמת תחת גלי האויב הרבים המציפים אותה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].