מערך ההגנה של העיר קורס בפתאומיות מול התקדמות האויב, תוך אובדן נקודות שליטה אסטרטגיות המותיר את המגינים בחוסר אונים.
הפרשנים מסכימים כי המעברות שנתפשו הם מקומות חציית המים והנהרות. תפיסתם בידי האויב משרתת מספר מטרות אסטרטגיות: חסימת דרכי המילוט של התושבים המנסים לברוח דרך המים [מצודת דוד], מתן אפשרות לצבא האויב לחצות בבטחה תוך מניעת הגעתם של כוחות עזר [ביאור שטיינזלץ], והשתלטות על מגדלי השמירה שהיו מוצבים בכניסה לעיר כדי למנוע פלישה [רד"ק].
באשר למילים ואת האגמים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בצמחיית קנים, סוף וגומא הגדלה סביב נהרות, ביצות ומקווי מים. צמחייה זו נשרפה באש כחלק מטקטיקת לחימה מקובלת [ביאור שטיינזלץ], מתוך מטרה לחשוף את המסתתרים בסבך [מצודת דוד], או כדי לפנות את הדרך ולאפשר לאויב גישה חלקה ונוחה אל תוך העיר ללא הפרעה של צמחייה עבותה [רד"ק]. מנגד, ישנה דעה שונה המפרשת את המילה כאוסף של מבצרים, על בסיס דמיון לשוני לשפה הערבית [רבי יונה המובא ברד"ק].
בעקבות אובדן השליטה במעברי המים ושריפת האגמים, ואנשי המלחמה נבהלו – החיילים המגינים מוכים בחרדה ומשתתקים, מבלי יכולת לפעול או לעשות דבר להצלת העיר [ביאור שטיינזלץ].