בעוד שהעולם האלילי עתיד להתמוטט, הקשר בין ה' לעם ישראל נותר יציב ונצחי. הפרשנים מסכימים כי המילים לֹא־כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב מציגות ניגוד מוחלט בין הפסילים, שהם מעשה ידי אדם, לבין ה' שהוא חלקו ונחלתו של עם ישראל.
שלא כמו האלילים השקריים, ה' מתואר במילים כִּי־יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, שכן הוא הבורא של כל המציאות כולה [מצודת דוד]. בהמשך לכך, המילים וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ מוסבות לאחור אל יעקב הנזכר בתחילת הפסוק. ה' בחר ביעקב, ובכל אחד משבטיו, להיות לעם נחלתו המיוחדת [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק נחתם בהכרזה ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, המדגישה את שליטתו המוחלטת של ה' על כל הצבאות בעליונים ובתחתונים. מעמדו זה של ה' כיוצר הכל וכמי שבחר בישראל לנחלה, מבטיח כי הוא יקיים את דברו לאבד את בבל ולהצמיח ישועה לעמו [מצודת דוד].