מפלתה המוחלטת של ההנהגה הבבלית מתרחשת מתוך אובדן חושים, המנטרל את כל כוחותיה השכליים והצבאיים של האימפריה. ה' מכה את הצמרת השלטונית בסנורים, כפי שמתבטא במילה וְהִשְׁכַּרְתִּי, שעניינה הבאתם למצב של שכרות [מצודת ציון]. יש המקשרים זאת לאירוע היסטורי ספציפי, ומסבירים כי הפורענות באה עליהם באותו הלילה שבו השתכרו משתיית יין בכלי המקדש שנבזזו [מלבי"ם]. מעבר למשמעות הפיזית, השכרות משמשת כדימוי לבלבול דעתם של המנהיגים, כך שחכמתם וגבורתם מאבדות כל ערך: החכמים אינם יכולים להועיל בעצותיהם, והגיבורים אינם מסוגלים להילחם ולהושיע [אברבנאל, מצודת דוד].
הפגיעה מקיפה את כל שדרת השלטון: שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ – אלו הם כלל שליטיה, פקידיה הבכירים ונושאי השררה למיניהם [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. התוצאה של בלבול זה היא סופית: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. המילה יָקִיצוּ משמעותה התעוררות משינה [מצודת ציון], אך כאן שנת העולם היא רמז ברור למוות; השרים והגיבורים ייפלו, ייהרגו כולם, ולא יקומו עוד לעולם [אברבנאל, מצודת דוד].
ההכרזה נחתמת בחותם אלוהי רב־עוצמה: נְאֻם־הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. השימוש בתואר מלך נועד להדגיש כי ה' הוא מלך על כל המלכים בשר ודם, ובידו הכוח המוחלט להסיר את המלוכה ממי שירצה ולהעבירה לאחר [רד"ק]. בנוסף, התואר צְבָאוֹת מורה על כך שהוא האדון והמושל על כל צבאות מעלה וצבאות מטה גם יחד, ובכוחו הבלעדי להוציא לפועל את גזר הדין [רד"ק, מצודת דוד].