ירמיהו, פרק נ״א, פסוק נ״ז

מפלתה המוחלטת של ההנהגה הבבלית באה עליה מתוך בלבול דעת, מצב של שכרות המתואר במילה וְהִשְׁכַּרְתִּי. שכרות זו, שאירעה בלילה שבו שתו מכלי המקדש, מנטרלת את חכמתם וגבורתם של כלל הפקידים והשליטים, שהם שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ. כתוצאה מכך ייהרגו כולם, וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ, כלומר ימותו ולא יתעוררו עוד לעולם. גזר דין זה נחתם במילים נְאֻם־הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, המדגישות כי ה' הוא מלך המלכים השולט על צבאות מעלה ומטה, ובידו הכוח הבלעדי להסיר מלכויות ולהוציא לפועל את עונשן.