קריאה אלוהית מזרזת את גולי בבל לנצל את שעת הכושר, לעזוב את הגלות ולשוב למולדתם. בני ישראל, שהם פְּלֵטִים מֵחֶרֶב שניצלו הן מחורבן הארץ בעבר והן מהאויב המחריב כעת את בבל, נדרשים לצאת מיד לארצם: הִלְכוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ ואל תשתהו. הציווי זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת־ה' קורא להם לזכור את עבודת המקדש שפסקה, מתוך המרחק הגיאוגרפי של בבל וממרחק הזמן של שבעים שנות הגלות. כדי לעורר את הרצון למהר ולשוב, נדרש מהגולים כי וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל־לְבַבְכֶם, שכן זיכרון העיר החרבה והשוממת הוא שיניע אותם לחזור אליה.
ירמיהו, פרק נ״א, פסוק נ׳
פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֤וּ מֵרָחוֹק֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תַּעֲלֶ֥ה עַל־לְבַבְכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.