הפסוק מביע פליאה ותדהמה עמוקה על נפילתה של האימפריה הבבלית. הנביא משתמש בשם ששך, אשר מכוון למעשה לעיר בבל [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מצביעים על כך שהפסוק מציג שתי תמיהות מרכזיות, המודגשות באמצעות החזרה על המילה איך [מלבי"ם]. התמיהה הראשונה מתייחסת לעצם הכיבוש: כיצד ייתכן כי הממלכה ותתפש, מונח המבטא לכידה [מצודת ציון], כאשר עד כה היא נחשבה תהלת כל הארץ. מילה זו נגזרת מלשון הילול, שכן בבל הייתה מקור של תפארת והדר בעולם כולו, והדעת מתקשה לתפוס כיצד ממלכה כה מפוארת נכבשה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
התמיהה השנייה עוסקת בעוצמת החורבן ובמצבה החדש של המעצמה: כיצד הפכה בבל לשמה, כלומר למוקד של תמהון ותדהמה בקרב האומות על גודל חורבנה [מצודת דוד, מצודת ציון]. הניגוד שנוצר כאן הוא חריף במיוחד, שכן בעבר היו כל הגויים נכנעים תחתיה ובאים אליה לצורכי מסחר, ואילו כעת אותם גויים עצמם מביטים בה בתדהמה לנוכח השממה שהפכה להיות [מלבי"ם].