מפלתה של בבל מתוארת באמצעות דימוי מוחשי מעולם החי, בו מובלים בעלי חיים אל שחיטתם. הציור המטפורי ממחיש כיצד יוכנעו הכוחות הבבליים ללא יכולת התנגדות. המילה אוֹרִידֵם מבטאת את הורדתם של אנשי בבל אל הטבח, כשם שמורידים ומשכיבים בהמות לשחיטה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הנמשל בפסוק מתייחס להנהגת בבל ולכוחותיה: שריה, גיבוריה וגדוליה, שעתידים להיהרג בידי הפרסים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מפרט שלושה סוגים של בעלי חיים המייצגים את הנטבחים. כְּכָרִים מפורשים על ידי רוב הפרשנים ככבשים, ובפרט כבשים שמנים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בעוד שתרגום יונתן מזהה אותם כשוורים [רש"י]. אליהם מצטרפים האֵילִים, שהם כבשים בוגרים [ביאור שטיינזלץ], והעַתּוּדִים, המבוארים כזכרים שבעיזים, כלומר תיישים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].