מפלתו של הכוח הבבלי מתוכננת לצאת אל הפועל באמצעות קואליציה צבאית רחבה, הנאספת מכל עבר. ה' מכוון את המהלכים כך שהעניינים יתנהלו בדרך הטבע, ולכן ההיערכות למלחמה נעשית באמצעים גשמיים וטבעיים [חומת אנך]. הקריאות שְׂאוּ־נֵס – כלומר הרימו דגל על כלונס ארוך – וכן תִּקְעוּ שׁוֹפָר, משמשות כרמז ואות לאסיפת הצבאות למלחמה נגד בבל [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ציוויים אלו נאמרים על דרך המליצה כקריאה כללית שאינה מופנית לאדם מסוים, כדי להדגיש שההתגייסות מקיפה עמים רבים ולא רק את ממלכת מדי [רד"ק].
הקריאה קַדְּשׁוּ משמעותה הכנה והזמנה של העמים לקרב [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד], והמילה הַשְׁמִיעוּ מבטאת את עצם פעולת האסיפה והקריאה למלחמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הקריאה מופנית אל מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז, שהם שמות של מקומות [מצודת ציון]. אלו היו ממלכות ברבריות סמוכות לבבל [ביאור שטיינזלץ], והזכרתן ממחישה כיצד נקבצו על בבל עמים ומלכים קרובים ורחוקים כאחד [מלבי"ם].
ההוראה פִּקְדוּ משמעה מינוי [מצודת ציון], כאשר על הצבאות למנות טִפְסָר. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בשר, אדון או מנהיג הנושא משרה צבאית גבוהה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, רש"י], ויש המפרשים שהמילה מתייחסת לחיל ולצבא עצמו [רש"י].
עוצמת ההתקפה מתוארת בהבאת סוסים רבים ועצומים במספרם, המדומים לנחיל של מין חגב המכונה יֶלֶק [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילה סָמָר מתארת את אופי הסוסים בקרב; הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת התקשות, שכן מדובר בסוסים חזקים ואמיצים ששערות בשרם סומרות ומתקשות כמסמר מתוך התלהבות הקרב [מצודת דוד, מצודת ציון, רש"י]. מנגד, יש המפרשים שהכוונה לסוסים זקופים, שכן בעת הסתערות הם נעמדים על רגליהם האחוריות [ביאור שטיינזלץ].