בבל, שהייתה בעבר מקום יפהפה ומשוש הארץ [אברבנאל], עתידה להפוך לשממה מוחלטת. הנבואה משרטטת תמונת חורבן של עיר שוקקת חיים המתרוקנת מיושביה והופכת לעיי חורבות ולמשכן לחיות בר.
הפרשנים מסכימים כי המילה לְגַלִּים מתארת תלים וערימות של עפר ואבנים, שכן דרכן של חורבות להיות מלאות בגל אבנים הנוצר מנפילת כותלי הבתים. המקום יהפוך למְעוֹן תַּנִּים, כלומר מדור ומקום משכן לתנים וליצורי בר הרגילים לשכון באזורים חרבים.
באשר למילה שַׁמָּה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לתימהון, המבטא את תדהמתם של הרואים את החורבן. עם זאת, יש המפרשים מילה זו במשמעות פשוטה של שממה [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וּשְׁרֵקָה מתאר את הקול המופק מקיבוץ השפתיים [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי דרכם של בני אדם לשרוק בקול מתוך השתוממות כאשר הם רואים דבר חשוב שאבד, ולכן כל עובר ושב שיחזה בחורבנה של בבל ישרוק בתדהמה. גישה נוספת מתייחסת לכך שהשריקה יכולה להיות גם קולותיהם של יצורי הבר ששוכנים כעת במקום [ביאור שטיינזלץ].
המצב של מֵאֵין יוֹשֵׁב, בו העיר נותרת חרבה וריקה לחלוטין מבני אדם, הוא זה שגורם לאותה תדהמה ושריקה מצד המתבוננים [מצודת דוד].