העיר בָבֶל, שהייתה בעבר מקום יפהפה, עתידה להפוך לערימות עפר ואבנים מכותלי בתים שנפלו, ולכן תהיה לְגַלִּים. המקום יהפוך אל מְעוֹן־תַּנִּים, משכן לחיות בר הרגילות לשכון באזורים חרבים. העיר תהיה שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה, כלומר שממה המעוררת תימהון וגורמת לכל רואה לכווץ את שפתיו ולשרוק בתדהמה לנוכח החורבן, או לחלופין, תתמלא בקולותיהם של יצורי הבר. תדהמה זו תנבע מכך שהעיר תיוותר מֵאֵין יוֹשֵׁב, חרבה וריקה לחלוטין מכל אדם.
ירמיהו, פרק נ״א, פסוק ל״ז
וְהָיְתָה֩ בָבֶ֨ל ׀ לְגַלִּ֧ים ׀ מְעוֹן־תַּנִּ֛ים שַׁמָּ֥ה וּשְׁרֵקָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.