ירמיהו, פרק נ״א, פסוק ל״ו

בעקבות החמס והדם ששפכה בבל, לָכֵן ה' לוקח על עצמו את המאבק של ירושלים, מצהיר הִנְנִי־רָב אֶת־רִיבֵךְ, ומוסיף וְנִקַּמְתִּי אֶת־נִקְמָתֵךְ. עונשה של בבל מתואר במונחים של חורבן ושממה, כאשר ה' מכריז וְהַחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ וכן וְהוֹבַשְׁתִּי אֶת־מְקוֹרָהּ, כלומר ייבוש מעיין המים שלה. תיאור כפול זה עשוי לשמש כמשל להשבתת העושר והשפע הכלכלי של בבל שזרם כמי הים, או כתיאור מציאותי של ייבוש תעלות המגן ומקורות המים שסביב העיר עד להפיכתה לתל חורבות.