קרה לכם פעם שהייתם רחוקים מהבית למשך המון זמן, ופתאום קיבלתם בשורה משמחת שעכשיו סוף סוף אפשר לחזור? זה בדיוק המצב של בני ישראל. ה' פונה אליהם בזמן שהם נמצאים בגלות בארץ בבל, וקורא להם לנצל את ההזדמנות ולשוב מיד למולדת. הוא קורא להם פְּלֵטִים מֵחֶרֶב, כי הם האנשים שניצלו מהמלחמות הקשות שהיו בארץ ישראל וגם מאלו שקורות עכשיו בבבל.
עכשיו, כשהדרך הביתה פתוחה, ה' מזרז אותם ואומר הִלְכוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ. כלומר, אל תבזבזו רגע ואל תשתהו במקום, אלא צאו מיד לדרך. ה' מבקש מהם זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת־ה', שגם כשהם נמצאים בארץ בבל הרחוקה, עליהם לזכור את עבודת ה' המיוחדת שהייתה פעם בבית המקדש, כדי שהזיכרון הזה יעשה להם חשק למהר ולחזור אליה.
כדי לעורר בהם עוד יותר את הרצון לשוב, הוא מוסיף וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל־לְבַבְכֶם. הוא מבקש שיחשבו בלבם על העיר ירושלים שעכשיו היא שוממת ומתאבלת. הזיכרון של העיר שמחכה להם כל כך, הוא זה שייתן להם את הכוח לעזוב את הגלות ולחזור הביתה.