ירמיהו, פרק נ״א, פסוק מ״ד

מפלתה של בבל תכלול עונש ופורענות על אלילה המרכזי, ולכן וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל, כאשר האויבים יכבשו את העיר, ישברו את הפסל ויבזזו את זהבו. ה' ישיב את כל מה שהאליל "בלע", ובכך וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו, בין אם מדובר בעושר ובמנחות שאסף מן העמים, באנשים שהושפלו ונכבשו תחתיו, או בשם ה' ובכלי הקודש שהונחו בתוכו כדי שידבר. כאשר יוכח כי לאליל אין כל כוח ממשי, וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם, והעמים יפסיקו לזרום אליו בשטף כמי נהר כדי להביא לו מנחות ולחלוק לו כבוד. חורבן העיר יהיה מוחלט, שכן גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה, ואפילו החומה הגבוהה והחזקה לא תעמוד בפני הפורענות ולא תספק מחסה, אלא תיהרס בידי האויבים או תקרוס מעצמה בגזרת ה'.