בראשית, פרק כ״ד, פסוק ז׳

אברהם מביע ביטחון מוחלט בהצלחת מסעו של עבדו, ומבסס זאת על השגחתו של ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, תואר המזכיר את התקופה שבה האל טרם הוכר בארץ או את שליטתו העליונה בטבע. הוא טוען כלפי שמיים כי מאחר שה' הוא אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי שבאזור חרן כדי לייעד לזרעו את כנען, ודאי אינו חפץ שיצחק יחזור לשם. בנוסף, אברהם נשען על ההבטחות שניתנו עבורו: הן ההבטחה שביצחק יהיה לו זרע, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי, והן הברית המוחלטת שאינה ניתנת לביטול בשל חטא, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת. מתוך הבטחות אלו, כנבואה ודאית או כתפילה, הוא מצהיר כי הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, כלומר מלאך מסוים שייוחד מראש כדי לסלול את הדרך, וכך תובטח הצלחת השליחות וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.