בראשית, פרק כ״ד, פסוק ל״א

לבן, שחמד את התכשיטים היקרים שראה, מקבל את פני העבד בחלקלקות ומזמין אותו פנימה בקריאה בּוֹא בְּרוּךְ ה'. שימוש זה בשם שמיים, בין אם נבע ממסורת קדומה ובין אם תורגם למונחי התורה, נועד לשוות ללבן חזות צדיקה, אף שבאופן אירוני מילים אלו מעידות על הפיכתו של העבד הכנעני לאדם מבורך. לבן תמה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ ומזרז את העבד להיכנס, ייתכן מתוך כוונה נוכלית להפריד בינו לבין הרכוש שנותר בחוץ כדי לגונבו. הוא מצהיר וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת מפסלים ומטומאה, ומדגיש שטרח לעשות זאת בעצמו מתוך תאוות בצע כדי להבטיח שהמתנות יינתנו ישירות לידיו כמארח הבלעדי. לבסוף הוא מציין שהכין שטח נרחב וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים, אשר בהיותם שייכים לביתו של אברהם סירבו להיכנס עד שהחצר נוקתה לחלוטין מעבודה זרה.