המפגש הראשון בין רבקה ליצחק טומן בחובו דרמה גדולה, המשלבת הפתעה, יראת כבוד ועיצוב של מערכת יחסים עתידית. מכיוון שרבקה ישבה גבוה על גבי הגמל, היא הבחינה ביצחק מרחוק עוד לפני שהעבד ראה אותו [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בשאלה האם רבקה זיהתה את יצחק באותו רגע שבו וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק. יש הסבורים כי היא זיהתה אותו מיד, בין אם בזכות תיאורים ששמעה במהלך הדרך, אינטואיציה פנימית, או משום שהסיקה שזהו בעל השדה ההולך בביטחון לקראתם [רש"ר הירש, שטיינזלץ, צרור המור]. בנוסף, העבד כבר הודיע לה קודם לכן שהם מתקרבים לביתם, ולכן חשדה מיד שהאדם הראשון שהולך לקראתם הוא יצחק [שד"ל]. מנגד, יש הטוענים כי באותו רגע היא עדיין לא ידעה במי מדובר [ביאור יש"ר], וגישה נוספת מציעה שסדר האירועים בפסוקים למעשה הפוך: רבקה הגיבה כפי שהגיבה רק לאחר ששאלה את העבד ונענתה שזהו יצחק [אבן עזרא, רד"ק, רלב"ג, חזקוני].
כך או כך, המראה שנגלה לעיניה היה עוצר נשימה. יצחק נראה כאדם הדור, לבוש כשר או איש אצולה, והופעתו המרשימה עוררה בה פליאה והשתאות [רש"י, מזרחי, גור אריה, דברי דוד]. מעבר להופעה החיצונית, רבקה הבחינה בזיו השכינה ששרתה על פניו [אלשיך, צרור המור]. יצחק עמד באותה עת בתפילה כשידיו פרושות, ונראה היה כמלאך ה' נורא הוד, מה שהטיל עליה אימה עצומה [העמק דבר]. עובדת היותו הולך היישר מתוך השדה שלא בדרך המלך, תרמה גם היא להפתעתה ולבהלתה הפתאומית [רמב"ן, חזקוני, ריב"א].
תגובתה המיידית למראה זה הייתה שוַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין מדובר בנפילה של ממש אל הקרקע. הפועל בפסוק מתפרש כהרכנת ראש, השמטה או הטיה חדה של הגוף אל צד הגמל, מבלי לרדת ממנו לחלוטין, וזאת משום שהפסוק אינו מציין שהיא נפלה "ארצה" או "מהגמל" [רש"י, רמב"ן, ספורנו, בכור שור, משכיל לדוד, נתינה לגר, רבנו בחיי]. ייתכן שפשוט גחנה בחדות לעבר העבד שהלך לצידה [מלבי"ם, שטיינזלץ]. לעומתם, יש המפרשים שהיא אכן ירדה, השמיטה עצמה או החליקה ממש אל הארץ [רד"ק, רלב"ג].
פעולה מהירה זו נבעה משילוב עמוק של צניעות, כבוד ופחד. זו לא הייתה פעולה מחושבת של אישה הממתינה שיעזרו לה לרדת מהגמל בגינוני מלכות, אלא דחף טבעי וספונטני של דרך ארץ; רבקה הבינה שאין זה ראוי שתשב גבוה על הגמל בשעה שאדם כה מכובד הולך ברגל לקראתה, וביקשה להסב את פניה [רמב"ן, ספורנו, רש"ר הירש], ובפרט שהייתה רכובה בפיסוק רגליים כדרך הגברים [רשב"ם].
מעבר לנימוס ולצניעות, הפעולה נבעה מחרדה פנימית עמוקה ותחושת חוסר ראויות לעמוד מול אדם כה קדוש. פחד ראשוני זה, שבו נבעתה רבקה מבעלה לעתיד, קבע את אופי הנישואין שלהם לכל החיים; בניגוד לשרה ורחל שנהגו בחופשיות מול בעליהן ולא חששו להביע הקפדה, רבקה נותרה תמיד ביראת כבוד וריחוק מסוים מיצחק. פחד זה הוכוון בהשגחה פרטית מאת ה', שכן הוא זה שהוביל בסופו של דבר לכך שרבקה לא תעמת את יצחק חזיתית בעניין עשיו, אלא תפעל מאחורי הקלעים כדי להעביר את הברכות ליעקב [העמק דבר].